אמת בדויה

לפני שהיו מתחילים את עבודת הצבע, נהגו אמני הפרסקאות (הם ציורי הקיר) ליצור סינופיה (sinopie) – רישום מתווה בפיגמנט חום-אדמדם.

סינופיות רבות התגלו בפירנצה אחרי ההצפה של שנת 1966,שבה פגעו המים בשכבה העליונה של הפרסקאות, אולם עד היום הסינופיה ל"סעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י אינה מוכרת לחוקרים. יש שיאמרו שהיא אבדה בתהום הנשייה; יש שיאמרו שהיא לא תימצא לעולם מפני שהוא כלל לא צייר פרסקו אלא ציור טמפרה (tempera) על טיח יבש.

היה או לא היה?

את גוף הרישומים שכותרתם "הסעודה האחרונה" מציירת האמנית מרים גמבורד בפסטל, בעיפרון בצבע סנגווין (sanguis משמעו "דם" בלטינית) ובטכניקות אחרות, ועל הרישום גדול הממדים שלה היא מצהירה שהוא הסינופיה האמתית של "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י.

תחת ידיה של מרים גמבורד ה"שִחזור" של הסינופיה הלא-קיימת של דה וינצ'י הופך למה שכינה הפילוסוף ז'אן בודריאר "סימולקרה": יצירת אמת לא-אמתית.