קדושה ומיניות. רישומי הכרובים של מרים גמבורד

מרים היידמן. עבודה סמינריונית
המכללה האקדמית בית ברל
2019

מבוא

בראיון אישי אשר קיימתי עם האומנית מרים גמבורד (גמבורד, 2017) הצגתי את עצמי וסיפרתי לה מה מעניין אותי ביצירה שלי, כמו נשיות, מיניות, עולם מסתורי ורוחני. סיפרתי לה על הסיבות לבחירתי לכתוב את הסמינריון שלי עליה ועל האומנות שלה. לדבריה של גמבורד, היא מייצגת משהו "אחר". העובדה שהיא הגיעה והושפעה ממסורת ציורית שונה גרמה לאומנות שלה להיראות אחרת בנוף הישראלי.

בעבודה זו אחקור את סדרת העבודות יצר הרע טוב מאוד? של מרים גמבורד שנוצרה בשנת 2010 . עבודות אלה פורצות דרך ויחודיות באומנות הישראלית בשל מבטה יוצא הדופן ביחס לפמליה של מעלה. למרות שרבים רואים בעבודותיה חילול הקודש, גמבורד הקדישה שנים רבות (13 שנה) לחקר מעמיק של המדרש והגיעה למסקנות מבוססות שפירטה בספר שליווה את התערוכה. אלה מצדיקות את הייצוגים החזותיים הנועזים בהם השתמשה ברישומיה. מחלוקת זו עניינה אותי ברובד של הפילוסופיה היהודית וגם ברובד האומנותי.

אבי הריאליזם גוסטב קורבה, סירב לצייר מלאכים וטען שרק אם יראו לו מלאך, יציירו. ובכל זאת, ציור מלאכים הוא נושא שכיח בתולדות האומנות.

בכוונתי לבדוק את הרקע לציור מלאכים וכרובים באמנות היהודית כדי להבין את ההשפעות ומקורות המידע ששימשו כרקע שמתוכו צמחו רישומי הכרובים של גמבורד. על פי היהדות חל איסור על העיסוק באומנות פלסטית, ונותרו על כן רק מעט עבודות מהשנים שלפני תחילת הספירה הנוצרית. עם עליית הנצרות השתנתה והתעבתה תפיסת המלאך ותפקידיו. עקב כך חלו שינויים בייצוגים האומנותיים של מלאכים בנצרות, ובעקבות כך גם ביהדות.

בפרק א' אבחן את התפיסות השונות של המלאך ביהדות ובנצרות שהתפתחה מתוכה, ואבדוק כיצד הן התממשו באמנות היהודית לדורותיה, על רקע התפתחות האומנות והנוצרית ומרכיביה הפגאניים.

בפרק ב' אתייחס להתפתחותו של נושא המלאך באומנות הישראלית.

בפרק ג' אתרכז בכרובים, שתפקידם לשמור על המשכן במקום הקדוש ביותר, "קודש הקודשים", ואבחן את תפיסתה הייחודית של גמבורד אותם.