האלבום מכיל 56 רפרודוקציות של עבודות גואש מאת יבגניה גמבורד וחומר תיעודי. הטקסט בשפות רומנית, רוסית ואנגלית.
האלבום יצא לאור בשנת 2007 ע"י המוזיאון הממלכתי לאמנות של מולדובה בתמיכת בית יהודי בסרביה ע"ש יצחק קורן ובשיתוף עם מרים גמבורד. 143 עמודים, 23.5/17 ס"מ.
המונוגרפיה "Eugenia Gamburd" היא ספר-אלבום על חייה ויצירתה של יבגניה גמבורד (1913-1956). את הספר כתבה הד"ר לתולדות האמנות לודמילה טומא, בשיתוף עם מרים גמבורד.
יצירתה של יבגניה גמבורד (1913-1956) תפסה מקום מיוחד בחיי האמנות של מולדובה בעשור שלאחר מלה"ע השנייה. ציורה – אינטימי, חדור ליריקה, רחוק מחישובים אידיאולוגיים – לא תאם למסגרות הנוקשות של הריאליזם הסוציאליסטי. אמנית בעלת כישרון צבע נדיר, אשר יצרה לפי הוראת נפשה ומבלי להתייחס לצנזורה מפלגתית. היא התפרנסה וזכתה להכרה חברתית בתחום עיצוב תלבושות במה.
יצירתה של יבגניה גמבורד מבוססת על מסורת האמנות הצרפתית והרומנית. היא הייתה בוגרת האקדמיה לאמנויות בבוקרשט (1936, המחלקה לציור בראשו של פרופ' ז'אן סטריאדי) והשתלמה בצרפת (1937). ב-1938 התחתנה עם האמן הידוע משה גמבורד וחיה איתו בבוקרשט, שם הציגה את ציוריה בתערוכות של הסלונים הרשמיים של איגוד האמנות הבסרבי.
בקיץ 1940, עם סיפוחה של בסרביה ע"י ברית המועצות בחסות גרמניה הנאצית, יבגניה ובעלה חזרו לקישינב. מלחמה, בריחה ועקירה, שנות רעב, אווירה מדכאת של סטליניזם – אלו היו הפיכות חיי היומיום שלאורכן יבגניה נשארה אמנית. מקלטה הרוחני היה הנוף הלירי, פסגת כישרונה האמנותי.
את מוסקבה בימי המלחמה, תיעדה "ממעוף הציפור" מהקומה העליונה של בית-המלון בו שהו. הריסות ערי וכפרי מולדובה (1944-1945), נופים עירוניים וכפריים מדהימים המשמשים כעדות היסטורית וכן מציגים ערך אמנותי אמיתי. הרמונית צבעי ציוריה מלאה ושלמה בדומה לתצלילי קומפוזיציה מוסיקלית.
הפאתוס של הריאליזם הסוציאליסטי היה זר ליבגניה גמבורד למרות שהיא ניסתה לצייר תמונות בנושא היומיום, תוך תרומת נושא העבודה לנופים מסוימים (לדוגמה, סדרת "שיקום קישינב", 1947). היא עסקה יותר בבעיות צבע וקומפוזיציה. בתחושה חריפה של מקוריות הכפר הבסרבי – הרמונית הגבעות והשדות, רכות האור המאחד שמיים וארץ – היא יצרה דימויים ייחודיים המשקפות ניואנסים דקים של חוויה רוחנית. שילוב מעודן של גוונים צמודים מקביל להשקפת העולם המורכבת, כמו בנופים הכפריים של שנות ה-50.
מפליא כיצד יבגניה גמבורד שולטת בצבעי הגואש במומחיות, טכניקה לא-פופולארית אצל אמנים בשל אי-שקיפותה. היא מפנה חיסרון זה לטובתה. חלש אך יחד עם זאת רענן, שילוב צבעים מעודן ומקורי נוצר תוך שימוש ברקע כרומטי עליו מונחת שכבת דבק שקוף הבוהקת פה ושם באור חם של שמש – כאשר השתמשה בנייר חום, או באור קר כספי – כאשר ציירה על נייר כחול.
למרות שהאמנית לא הייתה באופוזיציה פוליטית גלויה, דמגוגים מפלגתיים ראו את אי-הסכמתה היציבה עם אידיאולוגיית החובה בתקופה הסטליניסטית באור שלילי לחלוטין. ב-1948 היא הורדה בדרגה מחברת איגוד האמנים למועמדת לחברות. זכויותיה לא שוקמו אפילו לאחר הכרה רשמית בתרומתה לתחום תלבושות הבמה המולדבי הלאומי (נאום חגיגי ב-1950).
יבגניה גמבורד זכתה להכרה רחבה כאמנית העיצוב של הסרט "אנדרייש" (1954, אולפני הסרטים ע"ש דובז'נקו) מאת הבמאי סרגיי פרדג'אנוב על פי אגדה מאת המשורר המולדבי ימיליאן בוקוב. עבודתה כאמנית במה ומעצבת תלבושות, לצד אחד הבמאים הידועים במאה ה-20, תופסת פרק מיוחד ביצירתה. כיום פסטיבלים עולמיים המוקדשים ליצירתו של פרדג'אנוב, נפתחים בהקרנת "אנדרייש", יצירת מופת קולנועית שהעלתה אבק על המדפים במשך כחצי מאה.
מחקר ופרסום מיטב יצירותיה של יבגניה גמבורד כחלק מהמורשת התרבותית של מולדביה, יעזרו ובמידה רבה יתקנו את ההבנה של האמנות ברפובליקה מולדוביה בתקופה הקשה והדרמטית של שנות ה-40 תחילת שנות ה- 50 של המאה ה-20.
יצירות האמנית שמורות במוזיאון הלאומי לאמנות של מולדובה, בארכיון הלאומי של רפובליקת מולדובה, באוסף של מיכאל גרובמן בתל-אביב ובאוסף פרטי של מרים גמבורד, בתה של האמנית, בתל-אביב..
מידע על יבגניה גמבורד:
- סרטים אמנותיים סובייטיים. קטלוג האנוטציות, כרך 3, מוסקבה, 1961, עמ' 518.
- אמנים של עמי בריה"מ, מילון ביבליוגראפי, כרך 2, מוסקבה, 1972, עמ' 405.
- P. Oprea. Expozanţi la Saloanele Oficiale de pictură, sculptură grafică (1924-1944). Bucureşti, 2004. p.47.
- Allgemeines Künstler – Lexicon, K.G. Saur, München – Leipzig, vol. 48, 2006, p.263.