מאסטרים ישראלים ברישום

אמנות הרישום הישראלית נמצאת בתקופה מעוררת פליאה באיכות, בגיוון ובאובססיביות שלה. בית האמנים בתל־אביב יציג תערוכה יוצאת דופן של מאסטרים ישראלים ברישום המהווים אבן דרך בשיח האמנות המקומי.

אוסוולד אדלר | סשה אוקון | משה גמבורד | מרים גמבורד | איליה גפטר | צוקי גרביאן | אוזיאש הופשטטר | יוסף הירש | יונתן הירשפלד | ערן וובר | עידן וויס | לנה זידל | מאיה ז"ק | רן טננבאום | ארתור יעקובוב | עופר ללוש | יוסי מרק | איתמר ניומן | נעם עומר | רני פרדס | יאיר פרץ | סיגל צברי | חוה ראוכר | יאן ראוכוורגר | אסף רהט | הרולד רובין | שיר שבדרון

אריה ברקוביץ, אוצר ראשי

התערוכה היא המפעל של מרים גמבורד, אמנית המובילה בתחום הרישום בארץ. ״40 שנים אני רתומה לעגלה, סליחה לכרכרה, של הרישום ישראלי״. זאת תערוכת הרישום הקבוצתית השנייה שמרים מעלה בבית האמנים, הראשונה, ״האדם הרושם״, הוצגה ב־ 2021 ובה הוזמנו להציג תלמידיה לשעבר שהפכו לקולגות בהווה.״מאסטרים ישראלים ברישום״ מציגה אמני רישום הפועלים היום לצד אמנים מהדור הקודם שאינם בחיים:אוסוולד אדלר, משה גמבורד, הוזיאש הופשטטר, יוסף הירש והרולד רובין. התערוכה מוצגת בשני האולמות הגדולים בבית האמנים. הסוגה השברירית של הרישום שרדה בתקופת שלטון האמנות הקונספטואלית הרשמית ואפילו התעצמה בתקופה זו. הגיע הזמן לדסקס – להתפלסף על טבעו של הרישום.

מרים גמבורד / עוני מלכותי

הסוגה השברירית של הרישום שרדה ואפילו התעצמה מהניסיון
הקונספטואלי. הגיע הזמן לדסקס – להתפלסף על טבעו של הרישום.

בשרשרת מילים קסומה זו, המילה ״רשימו״ לקוחה מהלקסיקון של הקבליסטים. המשמעות שלה ״שמץ של נוכחות אלוהית״, עקבותיו או, הניחוח שלו. אחרי צמצום אור אינסוף, נותר גבול בין המצב הקודם לחדש. מהאור ללא גבולות, נטול הצל ששטף את היקום לפני הצמצום נשאר רק רשימו. אור האינסוף הפך לנקודת אור. כך נוצר קו גבול המשרטט מצב חדש: הקו, האור והצל – קיארוסקורו (Chiaroscuro). מילה איטלקית השייכת לרישום האקדמי. ברישום, אור וחושך משמשים בעירוביה. האם הרישום הינו שמץ של נוכחות אלוהית על הדף?

עין, חטא, אמנות

עיצוב העין של הרשם היא מן המשימות החשובות ביותר בהוראת הרישום. לאמן המבורך בחוש ראייה יש לפתח את היכולת ״לחשוב עם העיניים״ כשהעיסוק שלו שייך לאמנות ויזואלית (vision). בתרבות חז״ל הראייה מוגדרת כמתעתעת ביותר בין החושים. ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, העין והלב שני סרסורי החטא הם״ (במדבר טו, לט). המילה ״חטא״ מופיעה ליד המילה ״עין״ (במדבר רבה י, ב). ״דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות״ (סוטה ח, ע״א). תלמוד מכיל סיפורים מזעזעים על עיוורון, כמו גם על עיוורון עצמי.

בקרתי בשנת 1990 בתערוכה במוזאון Louvre באוצרותו של ז׳ק דרידה (יעקוב דרעי), הפילוסוף הכיר היטב חומרים תלמודיים אלה. שם התערוכה היה ״זיכרונותיו של עיוור: דיוקן עצמי והריסות אחרות״ (Memoires d'aveugle: l'autoportrait es d'autres ruines). בתערוכה הוצגה סדרת דימויים דלוחים המלווה במאמר – היפותזה בו האוצר הכריז על עליונות העין הרוחנית הפנימית על פני העין הפיזית. הרעיון שלו מוכר בהיסטוריה בתור האיקונוקלסטיות. בעולם הערכים של תרבויות מונותאיסטיות, האתיקה (מוסר) קודמת לאסתטיקה, בניגוד לתרבויות של ריבוי אלילים המתבוננות ומשום כך כה מפותחות בהן האמנויות הויזואליות. היהדות היא כולה אוזן לדברי הנביאים. דרידה פלש פה ללב ליבו של משכן הראייה כדי לעוור את עיניה. הפילוסוף תרם בכך להתעצמות האמנות הקונספטואלית הקנונית, בתקופה המעמידה רעיון אינטלקטואלי מעל הרגש. שמור אותנו מאידאולוגיות מנצחות, חינניות בצעירותן, שאחרי ניצחון ועליה לשלטון הן הופכות לרודניות.

הדיקטטורה של חופש הביטוי

״תחסכו ממני את החופש שלכם!״ עבור קריאה כזו המהפכה הצרפתית הגדולה שלחה לגיליוטינה ללא הסוס. מפני שאזרח ממושמע חייב להיות חופשי. אם לא? אז נכריח אותו! הסלוגן ״חופש, שוויון, אחווה״ הגיע מפוליטיקה והוא מסוכן, ספקולטיבי ומפתה כאחד. האח החורג של החופש הוא ״איחופש״ השנוא על לכולם. הרי מי יעלה על הבריקדות תחת הדגל של איחופש? לדרוש חופש זו פריבילגיה של אסיר היושב בכלא ולא של אומן. אמנות גדולה מעולם לא דרשה חופש ביטוי מפני שמלכתחילה, יש להניח, נטלה אותו לעצמה. עלה התאנה של חופש היצירה משמש כיסוי לערוותם של כל מיני מלכים עירומים.‏

מזכרת מרפי לביא

רשמתי בדיו על כרטיס ברכה לראש השנה זוג מזדווג ושלחתי לרפי לביא. במהרה קיבלתי תשובה ממנו על גבי רפרודוקציה של ציור שלו ״המשגל שלך (שאת ציירת) מאסטרפיס״. הגלויה מרפי שמורה בארכיון שלי.‏