ביקור בקישינב בעקבות "בעיר האריגה" של ביאליק

רוחמה אלבג
עיתון "הארץ".
05.07.2015

לוח הזיכרון למשה גמבורד האמן הלאומי בסרבי

‹…›
הריחות המשכרים אופפים אותנו גם במוזיאון הממלכתי של קישינב, שמחצרו האחורית המוזנחת מאוד נכנסים לתערוכה מיוחדת שהוכנה במיוחד בשבילנו. במסדרון צר הונחו על כנים ציוריו של הצייר ממוצא יהודי, משה גמבורד, מהקלאסיקונים של האמנות הרוסית והמולדבית שנולד כאן בשנת 1903 למשפחה אורתודוקסית. בתום לימודיו בבריסל ובפאריס הגיע לארץ והתגורר בחיפה, לבסוף שב לקישינב ונישא לציירת יבגניה גמבורד. בני הזוג קבעו את ביתם בקישינב ובה נולדה בתם היחידה. ב- 1954 סיים את חייו בצורה טראגית. הצייר הלאומי של מולדובה הוא אביה של האמנית והמורה לפיסול ולציור ב"בצלאל" מרים גמבורד, שסיפרה למיכאל ולי על חייה עם הוריה הציירים ועל ילדותה ונעוריה תחת השלטון הסובייטי.

היא סייעה לנו ליצור קשר עם אוצרת המוזיאון כדי שנוכל לראות מקרוב את ציורי אביה המתעדים את נופי בסרביה ואנשיה וכן לחזות בפורטרטים עדינים ומרגשים של בני המשפחה, בנהר הדנייסטר זורם בין שדות עתירי צבעים וב"הקללה", אחת מיצירות המופת בתולדות האמנות הרוסית. כדי לראותה ירדנו למרתפי המוזיאון והוקצו לנו דקות אחדות להתבונן ביצירת מחאה מטלטלת על ההרס שהמיטה מלחמה העולם השנייה בחבל ארץ זה. הציורים נמצאים במרתף כדי לפנות מקום לתערוכת יחיד מקיפה של מרים גמבורד שתפתח בימים הקרובים.

לא הרחק משם נמצא בית המשפחה, מעין ארמון קטן שבו התגוררה מרים עם הוריה ועם הסבים האמידים. בחזיתו קבוע שלט שיִש חום ובו חקוקים דיוקנו של האמן ותולדותיו. צרור בלונים צבעוניים התנופפו ברוח ובובה דוב חייכה לקראתנו. לרגע חשבנו שנקלענו לעוד מסיבה. על דלת הבית שנהפך לחנות היה נעוץ פתק "סגור לרגל ספירת מלאי". העובדים איפשרו לנו להציץ לרגע. המחזה היה מרהיב: עשרות בלוני הליום צבעוניים ריחפו בחלל החנות, על המדפים היו כרטיסי ברכה, מדבקות ססגוניות, מחרוזות נייר צבעוני, זיקוקין די־נור ובובות מתנפחות השתלשלו מהתקרה ציוד לחגיגות ואירועים. — והעיר קישינב צָהֲלָה וְשָמֵחָה.