הדיקטטור סולק והוצא להורג. ראשו הכביר, הכבד, נשמט אל מרגלות העמוד, במצחו פיצח את אחת המרצפות המצפות את הרחבה, סטה בעצלתיים ותחב את אפו המרוסק באדמה שחרש בדרכו. רגב מדושא ועסיסי, עם סביון צהבהב בין הגבעולים הירקרקים, סתם את ארובת-עינו הימנית. סדק עמוק זחל מהרקה אל הלסת התחתונה דרך לחיו הרחבה, מגלה את קרביו המשחירים. ליד הראש שהדרו נשחת שכבה אוזן בשרנית, נפוחה, שהתנתקה ממנו כשנפל. על העורף העיקש, בצבע דם- וסת, ניכר סימן המכה האיומה. המפרקת הייתה שבורה ומהגרון הזדקרו קשרי השילדה שנקרעו.
נפילתו של הדיקטטור לא הפתיעה אותי. מנהלת המוזיאון, מטאטא חדש, סילקה (העלימה) עד סטריליות את כל מה שיצר קודמה והיה ברור שהפסל שלי לא יינצל.
כשהבנתי שהדיקטטור אבוד, הסכמתי לחתום על גזר-דין-המוות שלו. הובטח לי שבמקומו יוצב פסל אחר שלי, אך אני איבדתי עניין ולא טרחתי לעשות דבר. אדישות בוגדנית השתלטה עלי.
בסופו של דבר הוא עצמו היה אחראי לגורלו: עשוי כקריקטורה על כל הדיקטטורים, הוא פלש לשטחים לא-לו וימיו היו קצובים מראש. קריקטורה, ככל ז'אנר הומוריסטי, מנוגדת בתכלית לפיסול מונומנטלי. צורות גדולות אינן סובלות הומור.
שלטונו קצר-הטווח נפתח בטקס-השבעה דרמטי, היאה למאורע הרה-גורל: מנוף, שהותקן במיוחד למטרה זו, הרים את ראשו האפופלקסי, מחוזק ברצועות איתנות שתפסו כמו זמם את חלק הפנים התחתון ואת סנטרו הכפול, הנפוח והקרפדי. רצועה אחרת, דקה יותר, חצתה את פרצופו באלכסון, כיסתה את עינו וגרמה לו להידמות לקוטוזוב או למשה דיין לאחר השמנה כבדה. השליט, ממריא על רקע השמיים הבוהקים, הביט בסלידה על היצורים האנושיים שהתרוצצו, למטה מתחתיו, עם מוטות וחבלים. אחר-כך הונח ראשו מעדנות על כותרת בצורת כרית ולבסוף הוכתר בבלוק רבוע ובבד.
העוברים ושבים, שחלפו מתחתיו, גילו בורות פוליטית שהשאירה אותי המומה. את מי לא זיהו בדיקטטור שלי? את מוסוליני, סטלין, בן גוריון, גורבצ'וב, אידי אמין, לנין, צ'רצ'יל, סדאם חוסיין ואפילו פונטיוס פילאטוס… איזו תערובת! האם הרעיון שלי הצליח?
מעוצב כקריקטורה על רודנים בכלל, מגוחך כפרודיה, נזרק עכשיו מעמדתו, בו-זמנית עם עמיתיו האמיתיים במזרח-אירופה וחלק עימם את גורלם. קיצן חסר התהילה של האנדרטאות למפלצות המהפכה, שהתרבו ללא גבול, הפך לקיצו שלו.
אל ייאוש, אחי הפסלים. עתידות לבוא דיקטטורות חדשות. או-אז הרבה פרנסה תהיה!
מן הספר "עירום זוגי". פורסם בכתב עת "אפיריון" – גיליון 68.